מיזם כולאננה יוצר חיבור ועבודה משותפת של זוגות של ארגונים חברתיים המייצגים אוכלוסיות שונות מכל גווני החברה בישראל. אחד הפרויקטים המשותפים שנערכו במסגרת מיזם כולאננה כלל שתי קבוצות נשים, חרדיות וחילוניות, שביקשו לחקור את היחסים ביניהן ובין חרדים וחילוניים בחברה. הפרויקט עשה שימוש בכלים של תיאטרון קהילתי באמצעותם מעלות המשתתפות בסופו של תהליך הצגה משותפת. פרויקט זה סיים לאחרונה את שנתו השנייה בליווי מרחבים וצוות המרכז הבינתחומי. המפגש שבין הנשים החרדיות לבין החילוניות חושף אותן לעולמות אידיאולוגיים, חברתיים ותרבותיים שונים, ומכיל בתוכו איומים מסוגים שונים. אחד הבולטים שבהם, על פי ממצאי ההערכה ותצפיות שנתקיימו, הינו החשש מניסיונות המרה של הקבוצה השנייה (ניסיונות לשכנע חברות בקבוצה האחרת לחזור בתשובה או בשאלה). בנוסף, ממצאי הערכה ראשונית שנתקיימה וניתוח ההצגה שהועלתה בתום שנת הפעילות הראשונה, הצביעו על כך כי המשתתפות מביעות תחושת קרבה ורעות זו עם זו אך עם זאת מחזיקות בייצוגים פשטניים וסטריאוטיפיים של כל קבוצה, ומתעלמות מקשיים הנובעים מיחסי הכוח הסבוכים בין חרדים וחילונים בישראל.  
תחילה, בשיתוף פעולה של צוות המרכז הבינתחומי עם צוות מרחבים פעלנו כדי להנחות את מובילות הקבוצות בחיזוק ההבנייה של זהות מגדרית משותפת. להבנייה שכזו תועלת ידועה בשיפור יחסים על בסיס מגע בין-קבוצתי (Gaertner & Dovidio, 2000) אך היא עלולה לבוא במחיר של הסטת הדיון מבירור הקשיים הכרוכים בהבדלים בין זהויות ויחסי כוח בין הקבוצות, נושאים כבדי משקל וחשיבות ביחסים בין-קבוצתיים (Tyler & Blader, 2003) ויחסי הקהילה החרדית והחילונית, בפרט. בהמשך, בשנת הפעילות השנייה של הפרויקט ולאור הניתוח שנערך, הוחלט על שינוי הדגשים בעבודת הפרויקט כחלק מעבודת ליווי המיזם. מטרות המפגש חודדו ונוסחו מחדש כך שהוגדר במפורש כי המפגש יוביל ליצירת הצגה אשר תעסוק בנקודות החיבור והשוני בין הנשים, ותשקף את הדיאלוג המורכב שנוצר ביניהן באופן המדגיש את נושא הקונפליקטים בין הקבוצות. כפועל יוצא מכך, בשנת הפעילות העוקבת, הנשים שהשתתפו בפרויקט כמו גם הקהל אשר צפה בהצגה היו שותפות בבחינת מורכבות היחסים והזהויות הרב-מימדיות שקיימות בקרב שתי הקבוצות. לדוגמא, אחת מהנשים החרדיות בסצנה בהצגה תיארה את רצונה להתקרב לנשים החילוניות ולחזק את הקשר הנבנה ביניהן אך במקביל הביעה את חששה מחשיפה לאורחות חייהן. התערבות זאת נשענת על הניסיון המצטבר של הספרות העוסקת במורכבות הזהות החברתית (למשל, Roccas & Brewer, 2002), שביכולתה לסייע בהבניית מפגשים המתמודדים בצורה אפקטיבית עם מרכיב האיום על הזהות הקיים במפגשים מסוג זה. ההכרה, דרך חוויה משותפת, בכך שכל אדם רואה עצמו שייך בה בעת לכמה קבוצות חברתיות שונות ופיתוח יכולת ההבחנה בזהויות השונות הללו, שהן לא בהכרח מתלכדות או חופפות, מובילה לקבלה רבה יותר של קבוצות חוץ (Brewer & Pierce, 2005). במפגש שבין הנשים החילוניות והחרדיות, העיסוק במורכבות הזהותית של כל חברות קבוצה, תוך הבלטת והדגשת הזהות הנשית המשותפת שלהן סייעו לקידום מטרות המפגש ביניהן. האם תובנות אלו סייעו גם להכללה שהיא מעבר למפגש הנשים החילוניות והחרדיות? שאלה זו נותרה פתוחה בשלב זה, ומהווה דוגמא לאתגרים השונים שמאפיינים מפגש שנועד לקדם יחסים בין שתי קבוצות שונות, לבין מטרה רחבה יותר של יצירת לכידות חברתית בין קבוצות חברתיות שונות שלא היו נוכחות פיזית במפגשים שנתקיימו.